כמאמנת ומדריכת הורים אני יכולה לומר שכמעט תמיד אחת מפגישותיי עם ההורים / אימהות מוקדשת לנושא שיעורי הבית.
שיעורי הבית הם נושא כאוב ורגיש שגורם לחיכוכים גדולים בין ההורים לילדיהם. לא מעט יחסים בין הורים לילדים נהרסים בגלל המריבות על שעורי הבית.
הרבה מאתנו ההורים שוכחים שהם את שיעורי הבית שלהם עשו/ או לא עשו בתקופת היותם תלמידים ועכשיו זה הזמן של ילדיהם להתמודד עם שיעורי הבית שלהם.
ההורים יושבים עם ילדיהם שעות על השיעורים, מאיימים, צועקים, מציעים פרסים , עונשים ומה לא… ובלבד שהילד יעשה את שיעורי הבית.
בהתנהגות זו, לא רק שהיחסים נהרסים, ההורים גם מעבירים מסר לילדים שהאחריות לשיעורי הבית היא יותר שלהם ההורים מאשר של הילדים (כי הם הרי עובדים בזה שילדיהם יעשו שיערי בית) , ובנוסף עובר גם מסר של "אנחנו לא סומכים עליך" שתעשה את שיעורי הבית שלך ולכן אנחנו בודקים אותך כל הזמן.
בנוסף, ילדים רבים שזקוקים לתשומת לב רבה מאיתנו ההורים, מושכים את שיעורי הבית לאורך כל אחה"צ ובכך "מנטרלים" אותנו מכל פעילות אחרת.
אז מה כן אפשר לעשות?
הדבר הראשון והכי חשוב הוא להבין בעצמנו ולגרום גם לילדינו להבין ששיעורי הבית והאחריות על עשייתם היא של הילדים ולא שלנו ההורים. וכשאני מדברת על אחריות אז צריך להפנים שאם הילד בחר שלא לעשות את שיעורי הבית אז הוא יצטרך להתמודד עם המורה שלו ועם ההשלכות של אי הכנת שיעורי הבית.
מאוד חשוב לשבת עם הילד ולקבוע יחד איתו זמן קבוע במהלך היום שהזמן הזה מקובל גם עליכם וגם עליו ובזמן הזה הוא יושב להכין שיעורים. (עדיף לא מאוחר מידי בערב כשהם כבר עייפים ולא ישר אחרי בית הספר כדי שיוכלו לנוח רגע).
במידה והילד מתקשה, אפשר להציע לו עזרה ולתמוך בו . (אפשר לבקש שירכז את כל השאלות לסוף).
מאוד יכול לעזור שיהיה לילד מקום קבוע שבו הוא מכין את שיעורי הבית (ללא מסיחים כמו מחשב, טלוויזיה, טלפון). תנו לילד לבחור את המקום שנוח לו.
לאחר שהילד סיים את שיעורי הבית שלו, עודדו אותו. דברו איתו על ההתמודדות עם שיעורי הבית, על יכולת ההתמדה שלו וכמה זה חשוב.
במידה והילד ממשיך לסרב להכין את שיעורי הבית כדאי לבדוק האם יש לו קושי אובייקטיבי שהוא מנסה להסתיר ע"י הימנעות מהכנת שיעורים. לוודא שוב שהוא מבין את המשימה שהוטלה עליו. לוודא שמוקצב לכך זמן ספציפי ביום ושאתם מצליחים להיות עקביים מול זה.
אז מה לא לעשות?
ומה כן לעשות?